לבנת (שם בדוי) גרושה ואם לשניים המתגוררת בעיר בשרון הגיעה למשרדנו נרגשת וסוערת. לפני שלוש שנים סיימה תהליך גירושין מכוער שבסופו קבע בית המשפט קבע כי ההורים יקבלו משמורת משותפת על הילדים. לבנת סיפרה כי ב תה הבכורה נויה (שם בדוי) הגיעה לבית אביה וסיפרה לו כי מתנכלים לה בבית הספר והוא בתגובה החל ללעוג לה ואמר כי מגיע לה והיא בטוח מציקה לילדים בבית ספר. במוצאי שבת, כאשר לבנת באה לאסוף אותה, נויה סיפרה לה את שהתרחש. לבנת התעמתה עם האב שהכחיש את כל המיוחס לו. כעבור שבוע, לבנת קיבלה דיווח מדאיג ממחנכת הכיתה שחושדת שמשהו עם נויה אינו כשורה.
לבנת ביקשה שנערוך מעקב אחרי הגרוש והתנהלותו עם נויה בימים שהיא אצלו.
ביום הראשון למעקב תיעדנו את הגרוש מוציא מבית הספר את נויה, שנראתה מדוכדכת. האב לא דרש בשלומה, לקח את הילקוט שלה, השליך אותו בברוטליות לתוך הרכב וצעק עליה להיכנס.
ביום השני למעקב, נויה ואביה יצאו מהבית ברכב לכיוון בית הספר.
האב החנה את הרכב ויצא, נויה יצאה אחריו. כ-50 מטרים לפני הכניסה לבית הספר נויה החלה לבכות שהיא לא רוצה להיכנס לבית הספר ושהילדים בכיתה לועגים לה. לאב לא היתה סבלנות, הוא החזיק בכוח את ידיה של נויה וגרר אותה לפתח בית הספר. באותו היום, אחרי שהאב אסף את נויה מבית הספר היא בכתה בתוך הרכב וכשהגיעו הביתה לא רצתה לצאת ממנו. האב סטר לה בחוזקה, אחז בידיה הקטנות וגרר אותה עד לפתח הבית – לנו זה הספיק. עוד באותו היום הזמנו את לבנת לשיחה דחופה ממנה יצאה ישר לתחנת המשטרה.
כשבוע לאחר מכן לבנת התקשרה וסיכמה את הרגשתה במשפט אחד: "הצלתם לי ולילדים שלי את החיים, תודה!"
